כיוונים עתידיים בבריאות הנפשית של בני נוער טרנסג'נדרים: לקראת מודל התפתחותי חברתי-אפקטיבי

סוכם מתוך:

Sequeira, S., Carmel, T., Tervo-Clemmens, B.& Edmiston, K. (2023).  Future Directions in the Mental Health of Transgender Youth: Towards a Social-Affective Developmental Model of Health Disparity. Journal of Clinical Child & Adolescent Psychology. 866-876.

תקציר:

המחקר מתעמק ברשת הסבוכה של אתגרי בריאות הנפש העומדים בפני בני נוער וצעירים טרנסג'נדרים, ושופך אור על הפערים והמכשולים העמוקים שעומדים בפניהם במסעם לקראת רווחה נפשית, בדגש על החוויה ההתפתחותית שלהם. 

בלב החקירה הזו עומדת ההכרה בצורך הדחוף בהבנה ספציפית יותר של תחום בריאות הנפש בקרב בני נוער טרנסג'נדרים. כך עולה כי מודלים קיימים לרוב אינם מצליחים לתפוס את מורכבות החוויות, ובמרביתם אף קיימת התעלמות ממדים חברתיים ורגשיים מכריעים המעצבים את החוויה הספציפית הייחודית לבני נוער מגווני מגדר. כדי לתת מענה לפער זה, המחקר מציע מסגרת חדשנית אותה מכנים כותבי המאמר "מודל התפתחותי חברתי-אפקטיבי", שמטרתה להבהיר את המנגנונים הבסיסיים התורמים לפערים בבריאות הנפש באוכלוסייה זו.

מהות המודל טמונה באינטגרציה בין גורמים חברתיים ורגשיים, תוך הכרה בהשפעה המשולבת של יחס הסביבה - כגון סטיגמה, אפליה ותמיכה חברתית - לבין חוויות רגשיות והתפתחות תקינה. על ידי שילוב של אלמנטים אלו לכדי מסגרת מגובשת, המודל מציע פרספקטיבה מקיפה על הרב-גוניות של אתגרי בריאות הנפש בקרב נוער טרנסג'נדר. המודל מדבר על קיומה של טראומה התפתחותית שמקורה בדחייה חברתית עוד מילדות שחווים בני נוער מגווני מגדר. בהגדרתה הטראומה ההתפתחותית מתייחסת לנושאים כגון הזנחה, התעללות ופגיעה מינית ממושכת, ואין בה כל התייחסות לחוויות רגשיות מורכבות כגון דחייה חברתית ממושכת. המחקר מציע מודל אשר שם את התפתחות הטראומה במרכז הנובעת מגורמים סביבתיים ולחצים בקרב בני נוער טרנסג׳נדרים ומגווני מגדר. 

במסגרת זו, החוקרים מדגישים את התפקיד המרכזי של גורמים חברתיים בעיצוב בריאות הנפש. כך נטען במחקר כי צעירים טרנסג'נדרים מתמודדים לעתים קרובות עם סטיגמה ואפליה חברתית שעלולים להשפיע עמוקות על תחושת הערך העצמי, על פיתוח הזהות ועל הרווחה הנפשית שלהם. יתרה מזאת, הזמינות (או היעדרן) של מערכות תמיכה חברתיות מחמירה עוד יותר אתגרים אלו, ומשפיעה על מנגנוני התמודדות וחוסן מול מצוקה.

המודל המוצע במאמר, מדגיש גם את החשיבות של ההכרה בממדים האפקטיביים של פערי בריאות הנפש. מצוקות כגון טרנספוביה מופנמת, דיספוריה מגדרית ומצוקה פסיכולוגית, ממלאים תפקיד משמעותי בעיצוב הרווחה הנפשית של נוער טרנסג'נדרי. לדידם של החוקרים, ההבנה כיצד חוויות רגשיות אלו מצטלבות עם גורמים חברתיים היא חיונית לפיתוח התערבויות ומערכות תמיכה ממוקדות העונות על הצרכים הייחודיים של אוכלוסייה זו. יתרה מכך, המחקר מצביע על כך שנקודת מבט התפתחותית זו מציעה תובנות חשובות להנחיית מאמצי מחקר עתידיים ואסטרטגיות התערבות שמטרתן לשפר את הרווחה הנפשית של נוער טרנסג'נדרי. כך עולה כי על ידי אימוץ גישה הוליסטית המתחשבת בממדים חברתיים ורגשיים כאחד, אנשי מקצוע יכולים להבין טוב יותר את המנגנונים הבסיסיים המניעים פערים בבריאות הנפשית של אוכלוסיית בני הנוער טרנסג׳נדרים ולפתח פתרונות יעילים יותר.

מתודולוגיה:

המחקר דן בספרות הענפה העוסקת בהשלכות ההתנהגותיות והנוירו-ביולוגיות של טראומה התפתחותית, וכן בקשר שלה עם הפרעות מצב רוח וחרדה. עם זאת, על אף שנמצא מתאם גבוה בין טראומה התפתחותית לבין בני נוער טרנסג׳נדרים ומגווני מגדר, הוא מצביע על פער בשילוב התחום שעוסק בנוער מגוון מגדרית בתוך הספרות הזו ואין התייחסות לחוויה המורכבת של נוער המזדהים על הקשת הזו. לכן, הסקירה הנוכחית מציעה קיום של מחקר מקיף בנושא ומציעה שיטות מתודולוגיות שונות לקיום מחקרים עתידיים בגישה מבוססת קהילה, הכוללות שיתוף פעולה עם ארגונים קהילתיים ממסגרות מגוונות.

דיון ומסקנות:

כותבי המאמר דנים בכך כי קיימת ספרות נרחבת על ההשפעות ההתנהגותיות והנוירו-ביולוגיות של טראומה התפתחותית, כמו גם הקשר שלה עם הפרעות מצב רוח וחרדה. באופן דומה, מתארים כי קיימים מחקרים דומים המראים שיעורי שכיחות גבוהים יותר של הפרעות מצב רוח וחרדה בקרב נוער טרנסג'נדרי. עם זאת, מצביעים הכותבים על כך שאין התייחסות לאופן שבו טראומה התפתחותית משפיעה על נוער טרנסג׳נדרי באופן ספציפי, כולל גורמי סיכון, גורמי חוסן ומנגנונים ביולוגיים. בין היתר, מדגישים הכותבים כי חלק גדול מהמחקר הנוירוביולוגי על ילדים ובני נוער טרנסג׳נדרים ומגווני מגדר התמקד עד כה בגורמים לדיספוריה מגדרית, תוך הזנחת הקשרים חברתיים התפתחותיים נרחבים יותר של חייהם. לכן, ממליצים הכותבים במחקרים עתידיים לשים דגש על דחייה בין אישית כרונית שחווים בני נוער מגווני מגדר עקב טרנספוביה, ולהיעזר בגישות מתודולוגיות שכוללות סמנים ביולוגיים, מחקר פסיכופיזיולוגי והדמיה עצבית. הכותבים מסבירים כי יש חשיבות לעיתוי החשיפה לטראומה במהלך ההתפתחות ולכן מחקרי אורך יסייעו בהבנת מסלולי התפתחות המוח וכן בגורמים המנבאים סיכון פסיכיאטרי וגורמי חוסן. בנוסף, ממליצים הכותבים לשקול את ההשפעות של התבגרות וטיפול הורמונלי על תגובת לחץ ובריאות נפשית.

כותבי המאמר דנים בחשיבות של הכרה בהטיות ובמגבלות בגישות האבחון והטיפול הנוכחיות, שכן רק בהיכרות וקבלת המצב, ניתן יהיה לעבור ממערכות בריאות כוללניות למערכות בריאות ממוקדות לחוויה הטרנסג׳נדרית.  על כן, המאמר מסתיים בהדגשת הצורך במחקר נוסף על החוויות ההתפתחותיות של בני נוער אלו בהבנת כלל הגורמים המשפיעים על רווחתם הנפשית.

לסיכום, המחקר מדגיש את הדחיפות של אימוץ פרספקטיבה התפתחותית והתחשבות בהקשר החברתי הרחב  במטרה לתמוך בבריאות הנפשית של נוער טרנסג'נדרי. מבעד לעדשת המודל ההתפתחותי החברתי-אפקטיבי, הוא מציע דרכים לקידום הבנתנו את הפערים הללו וטיפוח סביבות המקדמות חוסן, רווחה ושגשוג בקרב בני נוער טרנסג'נדרים.