סיכום של:
Wittlin, N. M., Kuper, L. E., & Olson, K. R. (2023). Mental health of transgender and gender diverse youth. Annual review of clinical psychology, 19(1), 207-232.
תקציר:
בשנים האחרונות חלה עליה בתשומת הלב הציבורית לא.נשים טרנסג'נדרים במדיה, בפוליטיקה ובציבור בכללותו. סוגיות הנוגעות בחייהם של טרנסג'נדרים בכלל וילדים.ות טרנסג'נדרים בפרט הפכו למרכז דיון ציבורי ער ולנושא פוליטי במחלוקת. כך, מצד אחד חוקקו חוקים המבססים את זכויותיהם של המשתייכים למיעוט זה, חוקים המבטיחים הגנה מפני אפליה מגדרית ואוסרים על טיפולי "המרה" או "תיקון" הזהות, ומהצד השני במדינות מסוימות טיפולים מאששי מגדר הופכים לבלתי חוקיים, ואפליה כנגד טרנסג'נדרים, כגון איסור כניסה לשירותים ציבוריים, הופכת מעוגנת בחוק. התפתחויות אלה מצד אחד מקדמות את השיח ומאפשרות ליותר צעירים.ות להצהיר על זהותם ולחפש סיוע, ומצד שני מגבירות את הנוכחות של טרנספוביה במרחב הציבורי, ומאיימות על שלומותם של צעירים.ות אלה.
עד לאחרונה מחקרים בנושא בריאותם הנפשית של ילדים.ות ונוער טרנסג'נדרים היו מועטים, ונכללו תחת מטריית "מחקר להט"ב". עם זאת, יש כיום עניין מחקרי גובר בנושא, כאשר ברור כי הצרכים של בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר אינם זהים לצרכי מיעוטים מיניים אחרים. נוסף על כך, השיח הציבורי הער דורש התייחסות מדעית ואספקה של מידע אמין כבסיס להכרעות המתקבלות.
מתודולוגיה:
סקירה זו מציגה את הידע הקיים אודות בריאותם הנפשית של ילדים.ות ובני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר, בהתבסס על מחקרים שנערכו עם בני.ות נוער עד גיל 19, או מחקרים בהם הגיל הממוצע הוא 19 ומטה. המאמר מציג את הפערים בין בני.ות נוער אלה לבין ילדים.ות ונוער סיסג'נדרי, ומסביר פערים אלה בעזרת תאוריה ומחקר מתחום הפסיכולוגיה. כמו כן, מתאר את המצוקות שהם חווים, ואת ההתערבויות שנועדו להפחית מצוקות אלו, ולבסוף יוגו כיוונים למחקרי המשך.
תוצאות:
תחלואה נפשית של בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר - בניגוד לעבר, כיום יש הסכמה גורפת כי זהויות מגדר על הקשת הטרנסית אינן מחלה נפשית, אלא מאפיין של גיוון אנושי. לאור זאת ההגדרה הישנה, הפרעת זהות מגדר (Gender Identity Disorder) נמחקה מספר המחלות הפסיכיאטריות (DSM), ובמקומה קיימת הגדרה לדיספוריה מגדרית, שהיא הקושי שחלק מן הטרנסג'נדרים עשויים לחוות בשל הפער בין זהות המגדר האותנטית שלהם לבין הגוף שלהם, או בשל הסטיגמה שהחברה משליכה על אנשים שזהות המגדר שלהם אינה תואמת למגדר שנקבע עבורם בלידתם.
לא בוצעו מספיק מחקרים מהימנים באוכלוסייה כולה כדי להעריך את היקף התחלואה הנפשית בקרב בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר, אך הספרות הקיימת מאפשרת לקבל הערכה, גם אם לא מדויקת לגמרי, של היקף התופעות השכיחות. ההיבט השכיח ביותר הן הפרעות דיכאון וחרדה, השכיחות יותר בקרב בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר לעומת בני.ות גילם הסיסג'נדרים. אך מחקרים (קטנים בהיקפם) בארה"ב ובקנדה מראים כי פערים אלה נעלמים או מצטמצמים מאד כאשר קיימת קבלה ותמיכה משפחתית. היבט נוסף הוא נטייה לאובדנות ולפגיעה עצמית. המחקרים מראים כי הנטייה למחשבות אובדניות, פגיעה עצמית ולניסיונות אבדניים היא גבוהה בקרב בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר, וכי נתון זה נכון לא רק בהשוואה לבני.ות גילם הסיסג'נדרים, אלא גם בהשוואה לשאר קהילת הלט"ב (לסביות-הומואים-ביסקסואלים). בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר נוטים גם באחוזים גבוהים יותר להפרעות אכילה ולשימוש בחומרים כגון עישון, אלכוהול וסמים.
המחקרים מסבירים את התחלואות הנפשיות שתוארו לעיל כתוצר של "לחץ מיעוטים", כלומר ההשלכות הנפשיות של סטיגמות חברתיות ואלימות שמופעלת כלפי קבוצות שוליים. בני.ות נוער טרנסג'נדרים עשויים לחוות דחייה מצד משפחת המוצא שלהם, להיות קורבן לבריונות מצד בני.ות גילם, להתמודד עם אפליה מערכתית, למשל ברישום בירוקרטי של שמם והמגדר שלהם, או בגישה לשירותים במקומות ציבוריים (כגון בתי ספר ומרחבים חברתיים), ולהתמודד עם אי קבלה של זהות המגדר שלהם. כל אלה תורמים להפנמה של רגשות מצוקה ובושה, שמתבטאים בתחלואה נפשית.
היבט נוסף שזוכה לתשומת לב מחקרית בשנים האחרונות הוא האחוזים הגבוהים יחסית של אוטיסטים וא.נשים על הקשת האוטיסטית בקרב בני.ות נוער שפונות.ים לטיפולים מאששי מגדר. בהקשר זה חשוב לציין שאוטיזם אינו הפרעה נפשית או מחלה נוירולוגית, אלא מאפיין נוסף של מגוון אנושי.
ניסיונות לבחון האם קיימים פערים בתחלואה בין טרנסג'נדרים על הקשת הגברית לבין טרנסג'נדריות על הקשת הנשית העלו תוצאות שאינן חד משמעיות. בנוסף, קיימים מחקרים המראים כי תחלואות נפשיות כגון דיכאון, הפרעות חרדה ואובדנות חמורות יותר בגיל הנעורים מאשר בגילאי הילדות, אך מחקרים אחרים מראים כי לא תמיד זה המצב, כך שהתדרדרות נפשית זו אינה בלתי נמנעת. גם מחקרים לגבי הצטלבות הדיכויים בין גזע לבין זהות מגדר העלו תוצאות סותרות, כאשר במחקרים מסוימים בני.ות נוער שאינם לבנים הראו נטיה גבוהה יותר לאובדנות, ובמחקרים אחרים האחוזים היו שווי ערך. עם זאת, ברור כי בני.ות נוער טרנסג'נדרים ממיעוטים אתניים, כגון היספנים ושחורים בארה"ב, מתמודדים עם לחץ מיעוטים מצטלב, כמו גם עם ההדרה היחסית של קהילותיהם מנגישות לשירותי בריאות מתקדמים, כך שנדרשים מחקרים נוספים לבחינת הצרכים שלהם.
גורמי העלאת או הפחתת הסיכון - קיימים מספר גורמים, חלקם תוצר של מבנה האישיות האינדיבידואלית וחלקם בינאישיים, העשויים להחמיר את הסיכון לתחלואה או לחלופין לסייע לפתח חוסן כנגד סיכונים אלה.
גורמים בינאישיים: היחס אל בני.ות נוער טרנסג'נדרים מסביבתם הקרובה (כגון משפחה, חברים) יכול להוות גורם חוסן או מקור למצוקה מוגברת. בפרט, בני.ות נוער שדיווחו על תחושת קבלה משפחתית ותמיכה מצד חברים ובית הספר הפגינו אחוזים נמוכים יותר של אובדנות, ודיווחו על רמות מצוקה נפשית בדומה לבני.ות גילם הסיסג'נדרים. היבט מרכזי של חוסן הוא כאשר הסביבה החברתית מאששת את הזהות המגדרית, כלומר פונה במגדר הנכון ומשתמשת בשם הנבחר של בן.ת הנוער.
גורמים תוך-אישיותיים: טרנספוביה מופנמת עשויה להיות גורם לחץ נוסף, לצד חוויות של דיספוריה גופנית, כאשר בני.ות נוער שחוו מצוקה גופנית בגיל ההתבגרות ביחס לשינויים המתרחשים בגופם הראו אחוזים גבוהים יותר של דיכאון וניסיונות אובדניים. מן העבר השני, תחושת גאווה בזהותם, וידע אודות דמויות ציבוריות שניתן להזדהות עימן דווחו כמפחיתים סיכון לתחלואה נפשית.
התערבויות - התערבויות יעילות מתמודדות עם גורמי הסיכון ומפתחות גורמי חוסן כדי לשפר את רווחתם הנפשית של בני.ות הנוער הפונים לטיפול. התערבויות נפשיות כוללות טיפול לבני המשפחה, כדוגמת קבוצות תמיכה להורים. טיפול זה נועד לתת להם כלים לתמוך בבן.ת הנוער הטרנסג'נדרים, ומרחב להביע את הקשיים, הספקות והחששות שלהם. טיפולים אחרים מופנים לבני.ות הנוער עצמם, בהתבסס על שיטות ביהביוריסטיות להתמודדות עם לחץ מיעוטים. על פי הספרות המחקרית קיימים פערים בתוך הקהילה הטרנסג'נדרית ביחס לסוג הטיפול המתאים ומידת האפקטיביות, כך שיש צורך לפתח יותר את תוכניות הטיפול הקיימות כך שיכילו ניואנסים והתאמה אישית לפי צרכי המטופל.ת.
התערבויות רפואיות מאפשרות לעצור את ההתפתחות המינית בשלבי גיל ההתבגרות המוקדמים (בעזרת בלוקרים) או באמצעות הורמונים מאששי מגדר שמאפשרים לגוף להתפתח למגדר התואם את החוויה. נמצא כי השימוש בטיפול הורמונלי מפחית מצוקה מגדרית, ואף יכול לגרור תחושה של "אופוריה מגדרית" בשל ההלימה בין הגוף לחוויה. עם זאת חשוב להזכיר כי לא כל בני.ות הנוער הטרנסג'נדרים ירצו או יבחרו בהתערבויות רפואיות.
היבט נוסף הוא החסמים (ההולכים ומתגברים) בנגישות לטיפולים מאששי מגדר בארה"ב, כאשר רבים מדווחים כי רצו בטיפול זה אך לא יכלו לקבלו. לדוגמה, יותר ממחצית מבני.ות הנוער ההיספנים (גילאי 13-17) שרצו לקבל טיפולים מאששי מגדר דיווחו כי אלו לא היו זמינים עבורם.
דיון ומסקנות:
המחקרים הקיימים מתבססים בעיקר על מידע הנצבר בקליניקות, ומחקרים של ארגוני זכויות להט"ב. כתוצאה מכך ישנן תתי קבוצות שנמצאות בתת ייצוג באוכלוסיות המחקר, כדוגמת טרנסג'נדרים שאינם לבנים, טרנסג'נדרים ממעמד כלכלי נמוך, המתגוררים.ות בפריפריה, ילדים.ות טרום גיל ההתבגרות וא-בינאריים. נדרשים מחקרים נוספים אשר יתמקדו במיוחד בקבוצות אלה.
רוצה לשתף?