top of page

סיכום של:

Rosenthal, S. M. (2021). Challenges in the care of transgender and gender-diverse youth: an endocrinologist’s view. Nature Reviews Endocrinology17(10), 581-591.


תקציר:

בעשורים האחרונים ניכרת עליה במספר בני.ות הנוער הטרנסג'נדרים ומגווני מגדר הפונים לסיוע רפואי (לרוב בין הגילאים 9-10 ועד 18). ניתן לייחס זאת ליתר קבלה החברתית של שונות מגדרית והסרת הסטיגמה הפסיכיאטרית שנלוותה לה, לצד התרחבות הנגישות לטיפולים אלה.

עבור אנדוקרינולוגים, טיפול מאשש מגדר הינו שונה מטיפולים אחרים בכך שלא מדובר במחלה או במצב שניתן למדידה והערכה על ידי סמנים ביולוגיים. בנוסף, רק לאחרונה החלו לעסוק בגיוון מגדרי בתכני הלימוד ברפואה כך שרופאים רבים מתמודדים עם פערי ידע בתחום.


מתודולוגיה:

בעקבות זאת, מטרת מאמר זה היא לגשר על פערי הידע על ידי סיכום ההתפתחויות מהעשור האחרון, ובכללן הצגת טרמינולוגיה ומידע על הידע המדעי הנצבר עד כה, דיון במודלים עדכניים לטיפול ותוצאותיהם, הצגת חסמים למתן טיפול ודילמות אתיות, כמו גם הדגשת פערי הידע הקיימים והגדרת סדרי עדיפויות למחקרי המשך.


תוצאות:

השפה בנוגע לזהות מגדר התפתחה בעשורים האחרונים, לצד הידע המדעי הנצבר בתחום.

להלן מושגים מרכזיים:

  • מין ביולוגי ומגדר. המין הביולוגי מתייחס לרוב להיבטים פיזיולוגיים וגנטיים שמסמנים זכריות או נקביות, ובמקרים מסוימים התמיינות מינית לא מובחנת (אינטרסקס). ואילו מגדר מתייחס לזהות עצמית משמעותית של האדם, של גבריות או נשיות, אשר אינה בהכרח בינארית (כלומר קיימות זהויות א-בינאריות) וניתן לדעת מהי רק כאשר האדם מסוגל.ת להעיד על עצמה.ו. 

  • טרנסג'נדרים ומגווני מגדר. זהו מונח מטרייה למגוון של פרטים אשר זהות המגדר שלהם אינה נמצאת בהלימה עם המין הביולוגי שהוגדר עבורם בלידתם.

  • דיספוריה מגדרית. הגדרה בספר המחלות הפסיכיאטרי (DSM) שהחליפה את 'הפרעת זהות מגדרית' בשנת 2013, כדי להדגיש שלא מדובר בהפרעה אלא במצוקה הנובעת מחוסר הלימה בין זהות המגדר לבין המין שנקבע בלידתם. עם זאת, גם מונח זה אינו מכיר בעובדה שתחושת המצוקה המגדרית אינה בהכרח פנימית, אלא נובעת מיחס חברתי. 

  • שכיחות באוכלוסיה. קיימת שונות גבוהה בין מחקרים שונים המנסים לבחון את שכיחות טרנסג'נדרים ומגווני מגדר באוכלוסיה. מחקרים עדכניים מציגים הערכות שנעות בן 0.5% - 1.3% בקרב מי שהוגדרו כזכר בלידתם, ובין 0.4% - 1.2% בקרב מי שהוגדרו כנקבה בלידתם. לצד זאת, בשנים האחרונות חלה עלייה נרחבת בהיקפי הפניות למרפאות מגדר של מי שהוגדרו כנקבה בלידתם, אשר בעבר היוו מיעוט מבין הפונים וכיום מהווים רוב (כ-63%). כמו כן, סקר שנערך בשנים 2016-2017 בארה"ב בגילאי בית ספר מצא כי בין 1.8% - 2.7% הזדהו כטרנסג'נדרים או מגווני מגדר.

  • היבטים ביולוגיים של שונות מגדרית. מחקרים בגנטיקה, אנדוקרינולוגיה ונוירולוגיה מצביעים על היבטים ביולוגיים שניתן לשייכם לגיוון מגדרי. אין במחקרים אלה כדי להציע כי ניתן לפתח מבחן ביולוגי לשונות מגדרית, או לראות בה מצב רפואי שניתן "לתקנו", אך ניתן להסיק מהם כי אין בסיס לסטיגמה המופנה כלפי גיוון מגדרי ולהצביע על מגוון הסיבות הרפואיות-חברתיות לקיומן של מגוון זהויות מגדר אנושיות.

  • מודל הטיפול העדכני. מחקרים רבים מעידים כי בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר נמצאים.ות בסיכון מוגבר להתמודדות עם בעיות נפשיות והתנהגויות מסכנות חיים, כגון: חרדה, דיכאון, הפרעת דחק פוסט טראומטית, פגיעה עצמית, מחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות. מחקרים מצאו גם כי סכנות אלה מופחתות בקרב בני.ות נוער שהחלו טיפול מאשש מגדר בשלבי ההתבגרות המוקדמים, וכן בקרב מי שדיווחו על תמיכה משפחתית "במידה רבה מאד". בשל מורכבות ההיבטים הרגשיים והנפשיים של תחלואה נפשית לצד דיספוריה מגדרית, פרוטוקול הטיפול ממליץ על אבחון פסיכולוגי על ידי מטפלים עם התמחות ספציפית ברפואת מגדר. על פי מודל הטיפול העדכני טיפול מאשש מגדר יתחיל בשלבים המוקדמים של ההתפתחות המינית (טאנר שלב 2), תחילה באמצעות טיפול במעכבי התפתחות מגדרית (בלוקרים), ולאחר הגעה לבשלות שמאפשרת קבלת החלטה על זהות מגדר יציבה, מעבר לטיפול באמצעות הורמונים מאששי מגדר. כיום מעבר זה נעשה לרוב באופן הדרגתי מגיל 16 ואילך, אך לקבלה מתמשכת של בלוקרים והמתנה לגיל 16 בשלב של "טרום התבגרות מינית" עשויות להיות השלכות מזיקות לבריאות העצם ולרווחה הנפשית. לכן נדרשים מעקבים ופרוטוקול מדויק של תחילת טיפול הורמונלי מאשש מגדר. באשר להתערבויות ניתוחיות, מודל הטיפול הנוכחי לרוב אינו ממליץ על התערבות ניתוחית לפני גיל 18, ויש צורך במידע נוסף כדי להעריך את נחיצותם והתאמתם של טיפולים כאלה. מחקרים קצרי טווח ובינוניים, לצד מחקר רטרוספקטיבי שנערך בהולנד, מראים כי טיפולים מאששי מגדר מקלים באופן משמעותי על המצוקה הנפשית ויכולים לשפר תפקוד פסיכולוגי לאורך מהלך החיים. המחקרים מעידים גם על אחוזי נשירה נמוכים מאד (3.5%) מהפרוטוקול הטיפולי בשלב שבין קבלת הטיפול בבלוקרים לבין קבלת הורמונים מאששי מגדר, ואחוז מזערי (0.6% מהנשים הטרנסג'נדריות ו-0.3% מהגברים הטרנסג'נדרים) המתחרטים על השינוי המגדרי שעשו. לטיפוליים ייתכנו תופעות לוואי, כגון פגיעה בצפיפות העצם, בפרט בקרב מקבלי בלוקרים לאורך תקופה ארוכה; השפעות אפשריות על הפוריות, אשר יש לדון בהן בתחילת הטיפול ולשקול שימור פוריות; השפעות אפשריות על התפתחות המוח (אשר תועדו במספר מאד קטן של מקרים) ; והיתכנות של השפעות מזיקות על חילוף החומרים שיכולות להגביר את הסיכון למחלות לב. נדרשים מחקרים נוספים להערכת בטיחות הטיפולים והשפעותיהם ארוכות הטווח.

  • חסמים והיבטים אתיים. במדינות רבות בארה"ב ובאירופה נחקקו בשנים האחרונות חוקים המגבילים את הגישה לטיפולים מאששי מגדר, ואף מפלילים טיפולים רפואיים אלה. מגבלות אלה מציבות רופאים בפני דילמה – כיצד לטפל בהתאם להנחיות המדעיות כאשר טיפול הכרחי ואף מציל חיים עשוי להיחשב כעבירה על החוק במדינות מסוימות? האגודה האנדוקרינולוגית הביעה חשש באשר לפוליטיזציה ההולכת וגוברת של הטיפול בבני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר, וההשפעות החמורות שעשויות להיות לחוקיים אלה על רווחתם ושלומותם, והדגישה כי ההחלטות לגבי מתן הטיפול צריכות להתבסס על ידע רפואי בלבד.


דיון ומסקנות:

טיפול משולב בבני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר הוא תחום טיפולי צעיר, ונדרשים מחקרים נוספים, ארוכי טווח, להערכת בטיחות ויעילותו. מחקרים שכאלה נערכים כעת באזורים שונים בעולם. בנוסף, נדרשים מחקרים להבטחת טיפול אופטימלי באוכלוסיות נוספות, כגון המספר העולה של בני.ות נוער המזדהים כא-בינארים.

לצד הצורך במחקר נוסף, המחקר הקיים כיום מעיד כי שונות מגדרית אינה הבניה פסיכו-חברתית בלבד, וכי יש לה עדויות גופניות-ביולוגיות. מחקרים מראים כי טיפולים מאששי מגדר מועילים ואף מצילי חיים במקרים מסוימים, וכי תחלואה נפשית כפולה בקרב בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר מופחתת בעזרתם באופן משמעותי. 


רוצה לשתף?

bottom of page