מדדי שביעות רצון וחרטה מתהליכי התאמה מגדרית רפואיים בקרב נוער

סיכום של:

Olson KR, Raber GF, Gallagher NM. (2024). Levels of Satisfaction and Regret With Gender-Affirming Medical Care in Adolescence. JAMA Pediatr. 1;178(12):1354-1361. doi: 10.1001/jamapediatrics.2024.4527. PMID: 39432272; PMCID: PMC11581734. 

תקציר:

מטרת המחקר היתה לבדוק עד כמה נערים.ות שמקבלות טיפול במעכבי התבגרות ובהורמונים מרוצות ו/או חווים חרטה לגבי הטיפול להתאמה מגדרית.

עד כה, מחקרים בנושא זה השתמשו בעיקר בהערכות בלתי ישירות של סיפוק או חרטה, בהתאם להמשך הטיפול או הפסקתו, כאשר מחקרים אלה בדרך כלל מצאו שיעורים נמוכים של הפסקה. עם זאת, המשך הטיפול או הפסקתו לא תמיד מעידים על סיפוק או על חרטה. למשל, מטופלות.ים עשויים להתחרט על כך שהתחילו את הטיפול, אבל להמשיך בו מפני שהוא כבר התחיל. מהצד השני, מטופלים.ות עשויות להפסיק את הטיפול עקב תחושה שהוא השיג את מטרותיו או כי אין להן יכולת להמשיך לשלם עליו. לכן מחקר זה כלל הערכה של סיפוק, חרטה והמשך הטיפול לאורך זמן בקרב נערים.ות בגין 12 ומעלה שקיבלו טיפול מסוג זה.

מתודולוגיה ומדגם:

המחקר כלל משתתפים.ות מ"פרוייקט הנוער הטרנסי" (Trans Youth Project), מחקר אורך בהשתתפות 317 נערות.ים שגויסו אליו בין השנים 2013-2017 בגילאים 3-12, לאחר שעברו שינוי מגדר חברתי. המשתתפים.ות גויסו באמצעות קבוצות תמיכה באינטרנט ופנים אל פנים, כנסים ומחנות קיץ ייעודיים, מפה לפה ודרך מנועי חיפוש. רוב המשתתפות.ים גרו בארה"ב (98%) בתחילת המחקר ו- 2% גרו בקנדה. כל הנערים.ות מפרוייקט הנוער הטרנסי בגיל 12 ומעלה הוזמנו להשתתף בסקר באינטרנט יחד עם הורה אחד.

המדגם העיקרי כלל 163 נערות.ים שהחלו לקבל טיפול במעכבי התבגרות ו/או בהורמונים ודיווחו על הטיפול בעצמן. בנוסף, 57 הורים דיווחו על הטיפול של נערים.ות. המדגם המשני כלל 49 משתתפות.ים בפרוייקט הנוער הטרנסי בגיל 12 ומעלה, שידוע כי החלו בטיפול כנ"ל, ושלא התקבלו נתונים לגביהם ב-2023. הנתונים לגבי קבוצה זו הסתמכו על מידע שהתקבל מוקדם יותר ו/או על קשר עם המשפחות עד לפברואר 2024.

מגבלות:

• חלק מהמשתתפים.ות החלו לקבל טיפול להתאמה מגדרית זמן לא רב לפני תחילת המחקר, לכן לא ניתן לדעת את תחושותיהן לטווח הארוך.

• 34 מתוך המשתתפות.ים במחקר (13% מהמדגם) לא מסרו מידע לגבי סיפוק וחרטה.

• לא קיים מידע על ההבדלים בטיפולים שקיבלו המשתתפים.ות ולכן לא ניתן לדעת עד כמה סוג הטיפול משפיע על רמות הסיפוק והחרטה.

• המדגם כולל אנשים לבנים.ות ממשפחות עם הכנסה גבוהה בשיעור גבוה מהאוכלוסייה הכללית, לכן לא ידוע אם התוצאות רלוונטיות באותה מידה לאנשים מרקע גזעי, אתני וכלכלי אחר.

תוצאות:

• הנערים.ות וההורים דיווחו על סיפוק באחוזים גבוהים ועל חרטה באחוזים נמוכים.

• 5 מתוך 160 נערות.ים ו-3 מתוך 55 הורים דיווחו על חוסר סיפוק מטיפול במעכבי התבגרות.

• 4 מתוך 119 נערים.ות דיווחו על חוסר סיפוק מטיפול הורמונלי (לא התקבלו דיווחים כאלה מהורים).

• 5 מתוך 119 נערות.ים דיווחו על חרטה לגבי טיפול הורמונלי (לא התקבלו דיווחים כאלה מהורים).

• לא נמצא קשר בין אורך זמן הטיפול לבין שיעורי הסיפוק והחרטה.

• רוב המשתתפים.ות ציינו כי החלו בטיפול בזמן הנכון או כי הן היו רוצות להתחיל אותו בשלב מוקדם יותר (ביחס למעכבי התבגרות – 94% מקרב הנערים.ות וההורים, וביחס לטיפול הורמונלי – 96%  מקרב הנערות.ים ו-100% מההורים).

• 0-6% מהמשיבות.ים לגבי כל סוג התערבות ציינו כי היו רוצים לקבל את הטיפול הרלוונטי בשלב מאוחר יותר או לא לקבל אותו מלכתחילה.

• 97% מהנערים.ות במדגם העיקרי דיווחו על המשך הטיפול להתאמה מגדרית בעת סיום המחקר.

• 4% (9 מתוך 220) מהנערות.ים במדגם העיקרי הביעו חרטה באופן ברור לגבי טיפול אחד לפחות. מתוכם, 4 המשיכו בטיפול להתאמה מגדרית ו-4 הפסיקו את הטיפול. מכאן שחרטה אינה תמיד מקושרת להפסקת הטיפול.

• 4% מהמשתתפות.ים במדגם העיקרי (9 במספר) הביעו חרטה לגבי מעכבי התבגרות ו/או הורמונים. מתוכן.ם, 2% (4 במספר) הפסיקו את הטיפול הרפואי להתאמה מגדרית. ארבע.ה המשיכו בטיפול ועוד משתתף אחד המשיך בטיפול בעת המחקר אך היה מעוניין להפסיק.

• במדגם המשני, 94% מהמשתתפים.ות בחרו להמשיך בטיפול.

• נמצא כי 4 משתתפות.ים מהמדגם המשני, שקיבלו טיפול במעכבי התבגרות ו/או בהורמונים, העלו הערות חיוביות על הטיפול מבלי שנשאלו על כך. לא עלו תגובות שליליות על הטיפולים באופן דומה.

• קבוצה גדולה של נערים.ות טרנסג'נדרים שהתחילו בטיפול בגיל מוקדם והוריהם דיווחו על סיפוק ברמה גבוהה מאוד ועל חרטה בשיעור נמוך מאוד לאחר כ-5 שנים בממוצע מתחילת נטילת מעכבי התבגרות ולאחר כ-3.5 שנים בממוצע מתחילת נטילת הורמונים. רוב גדול מביניהן.ם המשיכו בטיפול להתאמה מגדרית.

• הנערים.ות וההורים דיווחו על סיפוק מהשינויים הפיזיים הרצויים בעקבות נטילת מעכבי ההתבגרות וההורמונים.

• 38-62% מהנערות.ים וההורים לא דיווחו על אף נקודות של חוסר סיפוק. בקרב מי שכן דיווחו על כך, הבעיות השכיחות ביותר היו תופעות לוואי של כאבים, קשיים או חוויות שליליות הקשורות לשיטת הנטילה של התרופות.

דיון ומסקנות:

על פי הממצאים, נערים.ות שמקבלות טיפול להתאמה מגדרית באמצעות מעכבי התבגרות והורמונים נוטים להיות מרוצים ולא לחוות חרטה לגבי הטיפול גם מספר שנים לאחר תחילתו. מאידך, הגם שזו תופעה נדירה, יש צורך לחקור את נושא החרטה ולהבין אותו טוב יותר.

השאלות במחקר לא מבדילות בין סוגים שונים של חרטה, כמו למשל חרטה על קבלת הטיפול, חרטה על התהליך או התוצאה, או חרטה לגבי ההשלכות החברתיות של השינוי המגדרי. מתגובות המשתתפות.ים לשאלות אחרות עולה כי משתתפים מסוימים הביעו חרטה על התחלת הטיפול באופן כללי, ואילו משתתפות אחרות הביעו חרטה ביחס למרכיב כלשהו בתהליך, כמו תופעות לוואי שליליות.

בשנים האחרונות נעשו ניסיונות במדינות שונות לחסום או להגביל את הגישה של קטינים.ות לטיפול להתאמה מגדרית. על פי המחקר, מגבלות מסוג זה ימנעו טיפול מנערות.ים שהיו מרוצות ממנו אם היו יכולות לגשת אליו.