ביקורת אוטו-אתנוגרפית על דו"ח עבר הנוגע לטיפול פסיכיאטרי לילדים מגווני מגדר

סיכום של:

McFadyen, J., Jones, T. W., Koek, R., Harte, F., Jansen, B., Galbally, M., Kealy‐Bateman, W., Wall, C., McLamore, Q., & Ravine, A. (2025). An autoethnographic critique of a past report of inpatient psychiatric treatment for gender diverse children. The Medical Journal of Australia, 223(7), 359-364.

תקציר:

המאמר הנוכחי מהווה ביקורת חריפה ותגובה לדו"ח משנת 1987 (Kosky, 1987) אשר תיאר סדרת מקרים של ילדים בתקופת טרום-ההתבגרות אשר הפגינו התנהגויות מגדריות מגוונות, וסיכם כי הטיפול שניתן להם באשפוז היה "יעיל" ועשוי להיות "מתקן". הנסיבות שהובילו לביצוע המחקר נובעות מכך שהמחקר הנבחן במאמר זה מצוטט כיום באופן שגוי על ידי גורמים המתנגדים לטיפול מאשש-מגדר, במטרה לתמוך באיסורים על טיפול כזה ולקדם פרקטיקות של טיפולי המרה.

המאמר מבצע בחינה מחדש של הטענות של הדו"ח מ-1987 מול עדויות עכשוויות של מטופלת (המכונה במאמר "ג'יי"), המאמינה כי היא אחת משמונת המקרים שתוארו בדו"ח המקורי (מקרה 5).

מתודולוגיה:

המאמר השתמש בגישה של ביקורת אוטו-אתנוגרפית ובניתוח רטרוספקטיבי של שלושה מקורות מידע עיקריים: 

1. הניתוח הטקסטואלי של המאמר המקורי משנת 1987.

2. הרשומות הרפואיות המאורכבות של ג'יי, שהושגו באמצעות חוק חופש המידע.

3. הזיכרונות והחשבון האוטו-אתנוגרפי של ג'יי לגבי חוויית האשפוז בילדותה.

הזהות של ג'יי בתור מטופלת מקרה 5 בדו"ח מ-1987 אומתה באמצעות התאמה מדוקדקת בין הפרטים המופיעים ברשומות הרפואיות המאורכבות שלה (שכללו פרטים דמוגרפיים, קליניים ותיאורי טיפול) לבין הפרטים הקליניים שתוארו במקרה 5 בדו"ח המקורי. 

מתודולוגיה זו נועדה לבחון את מידת ההתאמה והסתירה בין הדיווח הקליני המפורסם לבין החוויה הסובייקטיבית והתיעוד הפנימי של הטיפול.

ממצאים:

בחינת העדויות חשפה סתירות חמורות ופרטים מטרידים בנוגע לטיפול שניתן:

• טיפול כפייתי ואברסיבי (טיפול המרה): זיכרונותיה של ג'יי והרשומות הרפואיות מאששים שימוש נרחב בפרקטיקות פסיכולוגיות כוחניות, המשקפות את המאפיינים המגדירים של "טיפולי המרה", שנועדו להשיג תוצאה סיסג'נדרית והטרוסקסואלית.

• סתירה לדיווח הרשמי: הדו"ח המקורי מ-1987 טען במפורש כי "לא נעשה ניסיון מכוון על ידי חברי הצוות לעודד התנהגויות גבריות או נשיות". הביקורת מצאה שטענה זו אינה נכונה: ג'יי זכרה והרשומות תיעדו נסיונות פעילים מצד הצוות להניא אותה מללבוש בגדים "נשיים", מניעת משחק בבובות, ועידוד עקבי של משחק "גברי" ואינטראקציה עם בנים.

• נזק מתמשך לטווח ארוך: בניגוד לטענת הדו"ח מ-1987 על "יעילות" ו"אושר", זהותה המגדרית הנשית של ג'יי נותרה יציבה. הטיפול גרם לטראומה פסיכולוגית קשה, הוביל לאסטרטגיות הסתרה עצמית עמוקות, עיכב את הקבלה העצמית שלה במשך כעשרים שנה, והתבטא בסבל נפשי מתמשך שכלל דיכאון ומחשבות אובדניות. ג'יי החלה את תהליך ההתאמה המגדרית שלה רק בבגרותה המאוחרת.

מגבלות המחקר:

החוקרים מציינים מגבלות אינהרנטיות הנובעות מאופי המחקר הרטרוספקטיבי והאוטו-אתנוגרפי, אשר עשויות להשפיע על תוקף הממצאים ועל יכולת ההכללה:

1. קיימת מגבלה ידועה של המחקר המסתמך על איסוף נתונים לאחור, כאשר חלק משמעותי מהעדויות מגיע מהזיכרון הסובייקטיבי של המטופלת ("ג'יי") לאירועים שהתרחשו בילדותה לפני כ-40 שנה.

2. אף שהמחקר מגיב לדו"ח שכלל סדרת מקרים (שמונה ילדים), הביקורת האוטו-אתנוגרפית מתמקדת בחוויה המעמיקה של מטופלת אחת בלבד (מקרה 5). מכאן נובעת המגבלה על יכולת ההכללה של הממצאים לשאר המטופלים בדו"ח המקורי.

3. היעדר פרספקטיבה של הצוות המטפל: המחקר אינו כולל ראיונות או עדויות עכשוויות של אנשי הצוות הרפואי והמטפל שהיו מעורבים בטיפול המקורי, מה שמגביל את האפשרות לקבל פרספקטיבה מלאה על כוונותיהם והבנתם של המטפלים באותה עת.

מסקנות ודיון:

המאמר מגיע למסקנה כי השיטה הטיפולית שהוצגה ב-1987 הסתמכה על אסטרטגיות פסאודו-פסיכולוגיות של דיכוי והכחשה, פרקטיקות הנעשה בהן שימוש בטיפולי המרה.

הכותבים קוראים למוסדות רפואיים ולקובעי מדיניות לא להסתמך על הדו"ח המקורי משנת 1987 כראיה מדעית אמינה בדיונים על בריאות טרנסג'נדרית עכשווית.

המאמר מחזק את הקונצנזוס הרפואי המודרני כי ניסיונות לדכא או לשנות זהות מגדרית אינם יעילים ומסבים נזק פסיכולוגי ארוך טווח, וקורא לפעול כדי להתמודד עם המידע השגוי המופץ סביב נושא זה.