top of page

שיקולים קליניים והשפעות אנדוקרינולוגיות בתהליך הפסקת השינוי המגדרי (דיטרניזשן)

Charlton L et al. 2024

מאת:

סיכום של:

Charlton, L., & Bond, R. (2024). Clinical considerations and endocrinological implications in the detransition process. Best Practice & Research Clinical Endocrinology & Metabolism, Volume 38, Issue 5. https://doi.org/10.1016/j.beem.2024.101932


תקציר:

המאמר  עוסק בהפסקת תהליך השינוי המגדרי (Detransition) וסוקר מגוון היבטים רלוונטיים לתמיכה באנשים שהחליטו לעשות זאת, כולל בתחומי הרפואה, הפסיכולוגיה ועוד. החוקרות מדגישות את הצורך בטיפול מותאם וכן במחקר נוסף בנושא הצרכים הייחודיים של אוכלוסיה זו.


מתודולוגיה:

סקירת הידע הקיים בנושא צרכי התמיכה של אנשים שמפסיקים את תהליך השינוי המגדרי.


תוצאות:

החוקרות מגדירות את הפסקת השינוי המגדרי (Detrasition) כמצב שבו אנשים שהתחילו תהליך לשינוי מגדרי חווים.ות שינוי משמעותי ברצון להמשיך אותו. ייתכן שמצב זה כולל חזרה אל המגדר הקודם/המגדר שנקבע בלידה (למשל, מנקבה לזכר וחזרה לנקבה) או הגדרה מחודשת של המטרה המקורית (למשל, מניראות בינארית לניראות א-בינארית). הפסקת השינוי המגדרי מקושרת למגוון גורמים פסיכולוגיים, רפואיים וחברתיים-תרבותיים והיא אינה תמיד לינארית או חד משמעית. אנשים עשויים.ות לחזור אל השינוי המגדרי לאחר הפסקתו (Retransition) או לנוע בין בחירות שונות. ישנו מגוון סיבות להפסקת השינוי המגדרי, כולל שינויים בזהות האישית, לחצים חברתיים, חוסר קבלה חברתית או חוסר נוחות עם זהות טרנסג'נדרית. אנשים שבוחרות.ים להפסיק את השינוי המגדרי מהוות קבוצה מגוונת, ולכל מטופל.ת ישנם צרכים ייחודיים.

שיעור הפסקות השינוי המגדרי במרפאות מגדריות באנגליה נחשב נמוך. עם זאת, לא קיים נתון מדויק, מפני שפעמים רבות מקרים אלה אינם מדווחים. אחוזי החרטה לאחר טיפולי שינוי מגדרי הם נמוכים משמעותית בהשוואה להליכים כירורגיים וקוסמטיים אחרים. החוסר בנתונים קליניים מעיד גם על החוסר בידע לגבי ניהול תהליך הפסקת השינוי המגדרי. המאמר מבקש להשלים את חוסר זה.

אנשים שמפסיקים.ות את השינוי המגדרי עשויות לחוות מגוון מצבים המצריכים תמיכה רגשית, כגון דיספוריה מגדרית, קו-מורבידיות, חרטה, דיכוי מופנם ורגשות דחיה. בנוסף, יש להן.ם צרכים רפואיים בכל הקשור להתאמה מגדרית. לכן יש לנהל את הפסקת השינוי המגדרי במסגרות קליניות בהתאם לצרכי המטופלים.ות באמצעות צוות רב תחומי.

המאמר סוקר היבטים שונים של הטיפול באוכלוסיה זו:

  • פיתוח אמפתיה והבנה – על אנשי.ות מקצוע בתחום הבריאות להפגין אמפתיה ותמיכה, ולהכיר בכך שלכל מטופל.ת יש צרכים ייחודיים. עליהם להחליט יחד עם המטופל.ת מי יטפל בו.ה – המטפל המקורי, חבר צוות באותה מרפאה או מרפאה אחרת. בנוסף, חשוב לשמור על פיקוח של מטפלות.ים בכירות על צוות התמיכה לאור אתגרים שעולים.

  • הערכה מקיפה ורפלקציה – יש להבין את הסיבות לרצון להפסיק את תהליך השינוי, כולל אירועים משמעותיים בחיי המטופל.ת, שיקולים הקשורים לבריאות הנפש ושיקולים הקשורים לבריאות פיזית. יש לוודא את יציבות הזהות המגדרית למשך 12 חודשים לפחות לפני קבלת החלטות טיפוליות וכן תקופה של חיים בזהות המגדרית הרצויה. יש להציע התערבויות באופן הדרגתי, כאשר התערבויות בלתי הפיכות הן האחרונות. חשוב לוודא שהתערבויות אלה לא יחמירו את המצב הקיים.

  • התערבויות פסיכולוגיות – עשויות לכלול טיפול קבוצתי, קבוצות תמיכה ורשתות תמיכה. בנוסף, החוקרות ממליצות על שיטות טיפול מותאמות למצבי טראומה, בעיות בהתקשרות או בושה. אין להשתמש בשיטות "המרה" שמטרתן לשנות את זהות המטופלים.ות. אין לכפות טיפול על המטופלות.ים ואין להתנות את הפסקת תהליך השינוי המגדרי בקבלת טיפול נפשי.

  • תמיכה משפטית וחברתית – בנוסף להתערבויות פסיכולוגיות, לעיתים קרובות דרוש לאנשים שמפסיקות.ים את השינוי המגדרי סיוע בנושאים משפטיים וחברתיים, למשל מסמכי תימוכין בשינוי סעיף המין במסמכים רשמיים. בנוסף, דרוש סיוע בנושאים הקשורים לתעסוקה, דיור, קבלה חברתית וכן הלאה.

  • תמיכה כירורגית – במקרים נדירים דרושה התערבות כירורגית על מנת להפוך את השפעות השינויים הרפואיים שכבר בוצעו. דבר זה כולל ניתוחי חזה, ניתוחי נישוי או גברור וניתוחים גניטליים.

  • שיער ראש, שיער גוף ושיער פנים – מטופלים שמעוניינים לחזור לניראות גברית עשויים לרצות להצמיח שוב שיער במקומות שבו הם ביצעו הסרה. מטופלות שמעוניינות לחזור לניראות נשית עשויות לרצות להפסיק את תהליך ההתקרחות הגברית ולהפסיק את צמיחת השיער במקומות כמו החזה או הפנים. ייתכן שגם תידרש תמיכה נפשית בנושא זה עקב דיספוריה גופנית והקישור החברתי בין שיער לבין הופעה מגדרית.

  • קול – טיפול בטסטוסטרון משנה את האנטומיה של מיתרי הקול באופן בלתי הפיך ומטופלות רבות עשויות לחוות קשיים לאור זאת. על מנת לשפר את רווחתן הנפשית, חשוב לסייע להן באמצעות אימוני קול.

  • שיקולים אנדוקרינולוגיים – פעמים רבות, מטופלים.ות מפסיקים ליטול הורמונים באופן חד צדדי ללא תיאום רפואי. דבר זה עלול לגרום לבעיות הורמונליות, כמו ירידה בתפקוד בלוטות המין. קיים חוסר בנתונים על ההשלכות האנדוקריניות של הפסקת תהליכי שינוי מגדרי ולא ניתן לצפות את הסיכוי לשיקום בלוטות המין או את הסיכוי לשיקום הפוריות. בעיות אלה בולטות במיוחד אצל אנשים שעברו כריתה של בלוטות המין, ועליהן.ם להמשיך במעקב לטווח ארוך עקב הסיכונים בחסר של הורמוני מין.


דיון ומסקנות:

התופעה של הפסקת השינוי המגדרי (Detransition) היא יחסית נדירה, אך עם זאת קיומה שופך אור על המורכבויות של נושא זהות המגדר ואת הצורך בשירותי תמיכה מקיפים. יש להרחיב את הידע הקיים ואת הטיפולים הזמינים עבור אנשים שמפסיקים את תהליך השינוי המגדרי בצורה נגישה שתעודד את אוכלוסייה זו להיעזר בהם. הטיפולים והתמיכה צריכים להיות מונחים על ידי גישה מותאמת ובלתי שיפוטית.

החוקרות מדגישות כי תופעה זו היא מורכבת, האוכלוסייה הרלוונטית היא מגוונת והפסקת תהליך השינוי המגדרי לא תמיד מעידה על שינוי של הזהות הטרנסית. הבחירה להפסיק את תהליך השינוי מושפעת מגורמים שונים, כולל סטיגמה חברתית, בעיות בטיפול, קשיים פסיכולוגיים וחוויות שליליות בילדות. דבר זה מדגיש את הצורך בשירותי תמיכה מקיפים.

החוקרות כמו כן מדגישות את החוסר במחקר ונתונים על ההשלכות ארוכות-הטווח של הפסקת השינוי המגדרי, מידת היעילות של צורות טיפול שונות והשיטות הטובות ביותר לסיפוק תמיכה תוך כבוד לזהות ולחוויה האישית. כמו כן קיים חוסר במחקר לגבי הצרכים הייחודיים של אנשים שבחורים להפסיק את השינוי המגדרי, בייחוד לגבי הצטלבות ההיבטים הרפואיים, הפסיכולוגיים והחברתיים. יש צורך במחקר נוסף על מנת להשלים את פערים אלה, תוך התמקדות בפיתוח של התערבויות ומערכות תמיכה מותאמות לאוכלוסייה מגוונת זו.


רוצה לשתף?

bottom of page