ההשלכות של טיפול הורמונלי על סיכון לסרטן: סקירה וטיפול באנשים טרנסג'נדרים

סיכום של:

Berner, A. M., & Atkinson, S. E. (2024). The implications of hormone treatment for cancer risk, screening and treatment in transgender individuals. Best Practice & Research Clinical Endocrinology & Metabolism, 38(3), 101909.

תקציר:

מאמר זה נכתב על רקע הצורך הגובר בהנחיות קליניות עדכניות בנוגע להשפעה של טיפול הורמונלי על עלייה בסיכון לחלות בסרטן בקרב אנשים טרנסג'נדרים. נקודת המוצא של הסקירה מתבססת על כך שמאחר וטיפול הורמונלי משנה את פרופיל ההורמונים בגוף, סביר שהוא משפיע על הסיכון לסוגי סרטן הרגישים להורמונים (כמו סרטן הערמונית בנשים טרנסג'נדריות וסרטן השד בגברים טרנסג'נדרים). עם זאת, קיים חוסר בנתונים מספיקים וארוכי טווח כדי לספק הערכות סיכון מדויקות ומותאמות אישית. מטרת הסקירה היא לספק המלצות לפרקטיקה מיטבית ולעודד גישה של טיפול אישי ושיתוף פעולה בהחלטות עם המטופלים. 

מתודולוגיה:

זוהי סקירת ספרות מקיפה המבוססת על ניתוח של 135 מקורות ספרותיים הכוללים ספרות רפואית, נתונים אפידמיולוגיים והנחיות קליניות רשמיות. הסקירה נועדה לגבש המלצות מעשיות לרופאים בנוגע לאסטרטגיות לביצוע בדיקות סקר ולהתאמת טיפולי סרטן, תוך התחשבות באינטראקציה בין הטיפול ההורמונלי לבין התפתחות המחלה. תחומי החקר המרכזיים שנותחו כוללים את סיכון לסרטן השד, הערמונית, צוואר הרחם, הרחם, השחלות וכן גידול המנינגיומה.

תוצאות:

1. מהסקירה עולה כי הטיפול ההורמונלי משנה את רמות הסיכון לסוגי סרטן רגישים להורמונים. כך למשל: סרטן ערמונית (בנשים טרנסג'נדריות): קיים סיכון, אם כי הוא נמוך יותר מזה של גברים סיסג'נדרים; סרטן שד/צוואר רחם (בגברים טרנסג'נדרים): למרות נטילת טסטוסטרון, נשמר סיכון לסרטן הקשור לאיברים קיימים.

2. מהסקירה עולה כי ישנן ראיות המקשרות בין שימוש באסטרוגן או פרוגסטינים לבין סיכון מעט מוגבר למנינגיומה (גידול מוחי שפיר בדרך כלל).

3. ההמלצות הקיימות לבדיקות סקר (כגון ממוגרפיה או בדיקת פאפ לצוואר הרחם) צריכות להתבסס בעיקר על האנטומיה הקיימת של המטופלים (כלומר, האם רקמת שד או צוואר רחם קיימים).

מסקנות ודיון:

המאמר מדגיש את החשיבות הקריטית בהמשך ביצוע מחקרים עתידיים בתחום ובעדכון שגרתי של ההנחיות הקליניות. המסקנה המרכזית היא שניהול הסיכון לסרטן, הסקירה והטיפול באנשים טרנסג'נדרים חייב להיות ממוקד בכל מטופל.ת בנפרד ובאנטומיה שלהם, תוך שמירה על עקרון קבלת ההחלטות המשותפת בין הצוות הרפואי למטופל.ת. יש לדון בגורמי סיכון פוטנציאליים ולבצע בדיקות סקר בהתאם לנוכחות האיברים הרלוונטיים בגוף המטופל.ת.